רגשות אשמה והשפעתם הלא מודעת 

אשמה, היא רגש נפוץ [ונפיץ בו בעת], הגורם, במקרים רבים, למצוקה רגשית. היא "שומר הסף" של אמות המידה (הסטנדרטים), שהצבנו לעצמנו, והיא עוסקת בתחושה שפעולות שעשינו גרמו לאחרים לפגיעה (פיזית, רגשית או אחרת).

במקרה הטוב, אשמה גורמת לאדם אי נוחות ובמקרים בהם תחושת האשמה היא חזקה מאוד, הדבר גורם לפעולה מצידו, אשר מטרתה לרצות את האחר, לפצות או לחלופין להתרחק, כדי לא להרגיש את אי הנוחות והכאב הטמונים ברגשות המגיעים בעטייה של תחושת האשמה.

אשמה מופיעה באופנים שונים. לא תמיד אנו מזהים אותם, ויש לה תפקיד משמעותי בחיי היומיום. כגון: הגנה על יחסים בינאישיים. אשמה, מתרחשת בעיקר בהקשר ליחסים בינאישיים וברוב המקרים מסייעת לשמור על יחסים טובים עם האחר. ניתן להשוות את האשמה לנורה אדומה, הממשיכה להבהב, עד שנוקטים בפעולה המרגיעה את רגש האשמה. לדוגמא:

•  "אני לא מספיק עם הילדים - אפנה יותר זמן",
•  "לא מקדיש מספיק תשומת לב להורים הנזקקים לנו - אבוא לבקרם לעיתים קרובות יותר"
•  "אני לא מספיק קשוב או רגיש לבעיות או המצוקות שמעלה בן/בת הזוג".

ההבהובים הללו יכולים להיות קצרים, אבל כאשר הם חוברים כולם יחדיו, תחושת האשמה עלולה לשלוט בנו ולהשפיע על חיינו.

אשמה בלתי פתורה היא כמו ה"הנודניק" בשעון המעורר שלא ניתן להפסיקו אלא אם כן נכבה את השעון לחלוטין. אחרת, תחושת האשם תלווה, תפעיל ותשלוט בך.

למרות הנאמר כאן לעייל, ישנם אנשים רבים המתנהלים בעולם עם רגשות אשם ואינם עושים דבר לשנות את המצב ולפתור את הלא פתור. חלקם בוחרים פשוט להתעלם, ואילו האחרים אינם מצויידים בכלים להתמודד עימה ועם השלכותיה על אף שהיו רוצים לעשות משהו על מנת להיפטר ממנה כדי שאיכות החיים הרגשית שלהם תהיה טובה יותר.

לאשמה בלתי פתורה, ישנן השלכות בתחומים רבים: הם פוגעים בחשיבה הרציונאלית וההגיונית - הפער בין דרישות המציאות לבין הציפיות שלנו מהם, מעצימים את תחושת האשם ומוסיפים עליה תסכול וכעס.

מחקרים בנושא מעידים על כך שתחושות אשם פוגעות במצב הרגשי והפיזי של האדם: ריכוז, יצירתיות, מקוריות, יעילות ואף ביכולת פשוט ליהנות מהחיים. עוד נמצא במחקרים כי אנשים שהרגישו אשמה -לא הרשו לעצמם לבצע פעילויות המסיבות להם הנאה. לדוגמא: הורה העובד שעות ארוכות ונמצא מעט מאוד בבית עם ילדיו ומרגיש אשמה בשל כך, לא יאפשר לעצמו להשאיר את הילדים לבד (בהשגחת מבוגר אחראי כמובן) ולצאת לבילוי או לסופ"ש.

ישנם אחרים, אשר רגשות אשם עלולים לגרום להם להלקאה ואף להענשה עצמית. מדובר במצבים בהם אדם, מכה על חטא ומאשים עצמו כדי להרחיק עצמו מהאשמה. ישנם אנשים, המודים באשמה כדי לרמוז לאחרים שהם מלאי חרטה, ומכאן שאין הרי לכאורה מקום להטיף להם מוסר, בעוד שמעבר להודאה, אינם עושים דבר על מנת לתקן את מכלול הרגשות המציף אותם עקב תחושת האשמה.

לאשמה תכונה נוספת: התרחקות והימנעות מהאדם אשר פגענו בו. גם במצבים שלא הייתה כלל כוונה לפגיעה. בעשותנו כך, אנו עלולים שלא במתכוון אף להחמיר את הפגיעה על ידי הרחקה של עצמנו ממקור רגש האשמה, על ידי התרחקות מהאדם בו פגענו. נטייה זו להימנע מתזכורת מתמדת של רגש אשמה עלולה להרחיק אותנו מאנשים ומקומות המעלים רגשות קשים. אך אין בה בהכרח בכדי לפטור אותנו מרגש העצמה עצמו, בהתנהגות זו, אנו פשוט מרחיקים את עצמנו באופן יזום ממקור מה שאנו תופסים כ"מקור הכאב" ובו בעת, משמרים את דפוס האשמה עצמה.

הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר אנו עצמנו מואשמים. ישנם אלה הגורמים לאחרים להרגיש אשמים, ועושים זאת מתוך מגמה לתמרן את האחר ולשלוט במעשייו, וברגשותיו, הם אינם מודעים לכעס שהם מעוררים באחר. לדוגמא: "אתה אף פעם לא מתקשר אליי, תמיד אני אלייך", יש להניח שאמירה כזו תגרום לאחר להתקשר מיד אחרי שהדברים נאמרו. אבל לאורך זמן הקשר ילך ויתרחק. זו בהחלט אחת מן הסיבות שרגשות אשם, מזיקות למערכות יחסים.

ישנם אנשים שכל אמירה של אחר אשר יש בה נימה של אשמה - לוקחים על עצמם את האשמה בקלות רבה, גם אם לא עשו מעשה המצדיק רגש זה. אנשים אלה, מעצם מהותם, נוטים להניח שפגעו באחרים. סוג זה של אשמה יכול להיות נעוץ בהערכה עצמית נמוכה או לחלופין בהערכה עצמית גבוהה שאיננה מותאמת למציאות - האדם מניח שכל דבר שקורה הינו באחריותו הבלעדית. דרך חשיבה זו, עלולה לגרום לתסכול וכעס עצמי משום שטמונות בה ציפיות גבוהות מעצמנו ומהאחרים אשר אינן ריאליות בהכרח.

ברוב המקרים, אשמה נובעת מהמקומות בהם הורגלנו שאחרים מצפים שנהיה "טובים יותר" ולא תמיד ניתן לעמוד בציפיות הללו. רגשות אשם, נובעים, בעיקר, מאמות מידה (סטנדרטים) אותם רכשנו מהחברה בה אנו חיים, אמונות, ומערכת ערכים,את חלקם ספגנו במהלך החינוך ההורי שלנו או מדמויות משמעותיות אחרות בחיינו.

אשמה לא בריאה, מתרחשת, כאשר אנו קובעים סטנדרטים גבוהים באופן בלתי סביר וכתוצאה מכך, מתעוררת אשמה גם במצבים בהם המציאות היא כזו שלא ניתן לעמוד בציפיות הגבוהות מעצמנו.

הפער בין דרישות המציאות, הציפיה לעמוד בהם באופן מלא ומושלם - יוצרים רצף של רגשות אשם, כעס, תסכול וכאב. באשמה לא בריאה, האדם נוטה להאשים עצמו ללא הרף, להעצים ולהתקשות לסלוח לעצמו. הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר מישהו מאשים אותך על עוול שגרמת לו. לכן, חשוב להיות מודע ולזהות מצבים בהם האחר, משליך עליך את בעיותיו ורגשותיו. לעיתים זוהי פשוט בעיה שלו ולא שלך. במקרים אלה, כדי לשחרר את האשמה יש לשים את הדברים בפרופורציות נכונות. לבדוק ולברור מה בתוכה הוא אמיתי, מה בר שינוי, ומה הם האלמנטים בהם לא יכולת לשלוט או לשנות.

תופתעו אולי לגלות כי אשמה עשויה להיות גם טובה ובריאה: בכך שאנו שופטים את עצמנו ומעשינו ביחס לקוד מוסרי אישי, ובודקים מה נכון ומה לא. אשמה בריאה משאירה אותנו במקום בו הערכים, האמונות והציפיות שלנו מעצמנו מתמלאים ואפשר להגדירה גם כמצפן אישי וקנה מידה ל"טוב/רע, נכון/לא נכון".

המצפן הפנימי שלנו מתעורר לנוכח זיהוי תחושת "לא בסדר" על ידי עצמנו בעיקר. חשוב לזכור שבמקרים רבים מה שאנו מגדירים כ"לא בסדר" הוא חסר חשיבות לאחרים.(כדאי לזכור, אשמה היא רגש סובייקטיבי ולא אובייקטיבי, לא כולם גדלו על אותם הערכים הזהים לאלו שלנו) אשמה עשויה להיות בריאה כאשר היא נובעת מהקוד המוסרי של עצמנו. היא גורמת לנו לתפקוד טוב יותר ומסייעת לשפר את הקשר עם האחרים

כיצד תוכלו אם כן, לצמצם את השפעתם של רגשות האשם?

•  ניתוח ופירוק מציאותי של מעשייך. לא תמיד קל לעשות זאת בעיקר לאנשים הסובלים מרגשות אשם תמידיות.
•  ישנם אלה היודעים לגרום לך להרגיש רע או אשם על ידי לחיצה על לחצן חוסר הבטחון שלך. הם משתמשים באשמה כדי לתמרן אותך למקום בו תעשה מה שהם רוצים - הדבר מעניק להם תחושת כוח ושליטה. אף אחד לא יכול לגרום לך להרגיש אשם אם לא עשית משהו שאינו ראוי. אבל אם יש לך ספק עצמי - האשמה תתעורר אוטומטית. חשוב להאמין שאתה לא מושלם ובאופן מודע עושה את הטוב ביותר שאתה יכול בזמן נתון.
•  אם עשית דבר הראוי להתנצלות ותיקון - אל תהסס לעשות זאת, גם אם חלף זמן רב מאז הפגיעה. הדבר חשוב ועוזר לשחרר ולהפחית את העומס הרגשי הנובע מרגשות אשם. (כדאי לזכור לא תמיד ההתנצלות תתקבל, אך תחושתך שלך תשתנה לחלוטין מרגע שהכרת בטעותך, ובאשמתך, ופעלת לבצע שינוי בהקשר זה).
•  חשוב להציב גבולות לרגש האשמה. חשוב להיות מודע, מה יצר את הסיטואציה בגינה אתה מרגיש אשם, מה המציאות בתוכה התרחשה, כיצד ניתן לוודא שהדברים לא יקרו שוב?
•  עוזר מאוד לנסח מחדש את מערכת האמונות שלך, לראות עצמך כאנושי העלול גם לטעות ולשגות. "לטעות זה אנושי" זו אמירה שגורה והיא נקודת התייחסות בה האדם יכול להרגיש חופשי, לסלוח לעצמו על דברים שעשה, ללמוד מטעויות ולהמשיך הלאה ולא להיות תקוע בטעויות העבר הגוזלות אנרגיות צמיחה והתפתחות.
•  לעיתים אנו חיים עם אנשים המתפעלים אותנו וגורמים לנו להרגיש אשמים. כמו לדוגמא תחושת קורבנות של מישהו שאתה נמצא בקרבתו. ישנן דרכים להתמודד עם מניפולציה רגשית זו. צריך לזהות את "כפתורי האשמה" ולקחת אותם מהם ולייחס להם פחות חשיבות ומשקל.
•  יש לזהות את אותם "הכפתורים" המפעילים אותך, כגון: ילדים, בני זוג, הורים, עבודה, חברים ועוד. לזהות את האנשים המפעילים כפתורים אלה וליטול מהם את הכוח לעשות זאת באופן שאינו מידתי. לקבוע אמות מידה אישיות ולהחליט שיש לך את הכוח והיכולת לשלוט בחייך מבלי לאפשר לאחרים לשלוט בהם.
•  פעמים רבות, רגש אשמה מתנהל במעטה של סודיות. אם זה המקרה,חשוב להוציא לאור את הדברים, לדבר ולשתף אחרים אשר סומכים עליהם. פעולה פשוטה זו, עשויה לגרום לך להבין את העומס הרגשי המתלווה לשמירת הסוד ולשחרר אותך מנטל האשמה. אשמה ארוכת טווח עלולה לגרום לדיכאון, חרדה, הסתגרות והימנעות ממצבים חברתיים שיעוררו רגש זה בשנית.
•  חשוב להתמקד בהווה ולשנות אותו. איננו יכולים לשנות את העבר, לכן חשוב להתמקד בהווה ובכיצד להביא לשינוי בעתיד. ללמוד מטעויות העבר ולהשתדל שהם לא יחזרו על עצמם. במקום לסבול עדיף לתקן את הטעון תיקון.
•  האמן בעצמך. רגשות אשם מפריעות להתפתחות אישית, זוגית ומשפחתית. לכן, חשוב לשחרר רגשות אלה, להאמין שאתה מסוגל לכך ולהתחיל ליהנות מהטוב. בעיקר משום שאתה ראוי לכך, גם אם עשית דברים הכרוכים באשמה.

לאשמה מתמשכת ישנה השפעה על איכות החיים, הבריאות הנפשית והפיזית. היא גורמת לחרדה, כעס ודכאון. אחד מן הסימפטומים של דכאון הוא רגש אשם על העבר, ההווה והחשש מפני העתיד.

לכן, חשוב לשנות תפיסות עולם ופרשנויות מחמירות, על סיטואציות יומיומיות. הפרשנויות שאנו נותנים לדברים, הם אלה הקובעים. ניתן למנן ולאזן פרשנויות כדי ליצור תמונה מציאותית ומאוזנת יותר.